image
פרק שישי
image
לָמָּה לֹא כָּל מָה 
שֶַׁנּוֹצֵץ זָהָב הוּא 
מָה כ"כ קָסוּם 
בַּמַּתֶּכֶת הַצְּהֻבָּה?

בשורה התחתונהמהרגע שהאנושות מצאה את הזהב היא הכתירה אותו כמתכת הכי יקרה שיש, ובפער ניכר משאר המתכות כמו הכסף, הנחושת והארד.

יש כמה וכמה סיבות טובות לכך שהזהב הוא כ"כ יקר ערך, כשבראשן ניצבת העובדה שהוא משאב נדיר שתמיד נמצא בחוסר. זה נכון שיש מספיק ממנו בבטן האדמה, אבל צריך להשקיע הרבה מאד כסף, זמן ואנרגיה על מנת להוציא אותו משם ולהפוך אותו למטבעות. 

המספרים מדברים שמימי התנ"ך ועד היום נכרה סדר גודל שמספיק למלא שלוש בריכות אולימפיות, כשבכל שנה נוסף למאגר רק אחוז מזערי וקטן. גם כי כבר כיסחו את כל המרבצים המוכרים וגם כי מה שעוד קיים נמצא אפילו עוד יותר עמוק באדמה.

תוסיפו לנדירות שלו את העובדה, שהוא קל מאד לזיהוי בגלל הצבע, עמיד מאד בפני קורוזיה, קל לנשיאה ולרקיעת פרצופים, וגם קל לבדוק אם הוא מזויף באמצעות השיניים בלבד, וקיבלתם לבד את התשובה לחידה.



6 תכונות במוצר אחד.


בדיוק מסיבות אלואין זה פלא שלאנושות הייתה משיכה טבעית לזהב. משיכה שהובילה להתאהבות, והתאהבות שהולידה תו תקן אוניברסלי ארוך שנים. 

במשך אלפי שנים למדה האנושות על בשרה, כי אמצעי התשלום האמין והבטוח ביותר, שאינו תלוי במניפולציות פוליטיות של השלטונות ואינו חשוף למשברים כלכליים - הוא הזהב. 

הממשלות הלאומיות היו חייבות לישר קו עם מה שמרגיש לתושבים שלהם בטוח ובמהלך המאה ה-19 בבת אחת כמעט, רוב המדינות בעולם אימצו את תקן הזהב. דבר שהקל מאד על יחסי המסחר העולמיים. 

מבחינה מנהלתית זה אמר, שכל מדינה שהצטרפה נתנה  את התחייבותה לשמור על יחס פיננסי מאוזן, שכל הכסף המקומי שהיא מנפיקה יהיה מגובה באופן פיזי של ממש במטילי זהב. 

הערך הגדול של תקן הזהב נבע מכך שהמערכת התבססה על אמון ושקיפות מלאים. כל אזרח מכל אחת מהמדינות ידע שבכל רגע נתון, הוא יכול להמיר את השטר שלו בזהב, זה היה ממש רשום על השטר עצמו. 



הסימון באדום מדגיש את העובדה שחתיכת הנייר שווה משהו כי היא מגובה בזהב.


הצעדים האלו ואחרים ביססו את מעמדו של הזהב כמקלט בטוח, כנכס כלכלי משוחרר מכל תלות פוליטית. נכס שערכו נובע מהתכונות הטבעיות הגלומות בו, ולכן הוא יכול לשמש כנקודת יחוס לפיה מודדים את הכסף האחר. 

מבחינה חשבונאית היה קל מאד למדוד מי המדינה הכי עשירה, היה מספיק רק לזרוק מבט בדו"ח הזהב שבכספת. 

אבל, מבחינה תקציבית ההצמדה הזו הייתה מאד מגבילה. הממשלות היו חייבות להגביל את כל ההוצאות שלהן על משכורות, תשתיות או צבא, ליחס שנקבע מראש, מה שהיה מאתגר שבעתיים בעתות משברים ואו מלחמה.

מָתַי בְּדִיּוּק הַדּוֹלָר 
הָאָמֵרִיקָאִי תָּפַס 
בַּעֲלוּת עַל הַזָּהָב?

זה לא קרה בבת אחת, אבל ארה״ב בתור השחקן המודרני מהיבשת החדשה, ידעה לנצל בזריזות את הקלפים שלה אל מול יתר הלאומים המוסדיים מאירופה. ותיכף תראו למה.

ב-1848 התגלה מרבצי זהב ענקיים בבטן האדמה שבקליפורניה. הגילוי המשמח הזה הוביל לתקופה הידועה בשם ״הבהלה לזהב״. בתקופה הזאת כל מי שהיו לו קצת מוטיבציה ושתי ידיים חופשיות מצא את עצמו בקליפורניה מסנן חול ומים, כשהוא מחפש בעין בלתי מזויינת, נצנוץ מאד מסוים.

שני דברים עיקרים קרו בעקבות אותה הבהלה.
 
המחסנים של ארה״ב התמלאו במטילי זהב עד התקרה. וממשלת ארה"ב חתמה סופסוף על תקן זהב מסודר משלה שכלל רזרבת זהב בגובה 40%.

ההכרזה המפורשת אמרה: "את שטר הדולר המגובה יהיה אפשר להמיר אך ורק כנגד זהב, ביחס של 20.67 $ לאונקיה". 



תקן הזהב האמריקאי נחתם בשנת 1900. 


ב-1944 מַהֲלַךְ שׁוֹבֵר 
שִׁוְיוֹן נוֹסָף, שֶׁנִּקְרָא   
הֶסְכֵּם  בְּרֶטוֹן ווּדְס.

ב-1944 כשכבר היה ידוע מי הולך לנצח במלחה"ע השנייה. נפגשו 44 נציגים מהמדינות המנצחות בברטון וודס, שבניו המפשייר ל-21 ימי דיון מתישים. המטרה לראות מה עושים עם הכלכלה שלאחר המלחמה. 

הנחת המוצא הכלכלית הייתה, שעוני הוא הגורם מספר אחד לחוסר יציבות ולמלחמות ולכן המדינות העשירות צריכות לקחת את המושכות לידיים וללמד את המדינות המתפתחות כיצד יש להתנהל, כי אחרת זה יפגע בכולם. 

בסיום הפגש נחתם הסכם עולמי שהורה על הקמת שלושה מוסדות בינ"ל שיהיו אחראים לשמור על היציבות הכלכלית בעולם. השמות שלהם בוודאי מוכרים לכם מחדשות הפיננסים בטלביזיה, אבל ממש בקצרה אלו התפקידים.



בהסכם ברטון וודס הג'וקר שוכב בול באמצע.


IMF- קרן המטבע העולמי   
הרשות המייעצת. 

כל מדינה בצרה שלא יכולה להחזיר את החוב שלה, יכולה לפנות לקרן שתבחן את מדיניות הכסף והחוב שלה, וזו תמליץ לה על צעדי התייעלות שיזכו אותה להלוואה מהבנק העולמי.

WBהבנק העולמי
הרשות המממנת. 

הבנק העולמי, נועד לספק את המימון לאותן הלוואות. כל מדינה התחייבה להפקיד בבנק העולמי את סכום ״כספי העזרה״ שלה בהתאם לעושרה. 

אבל, ופה טמון הקאצ׳, הבנק לא יהיה רשאי להדפיס כסף במטבעות שונים, אלא אך ורק בדולרים. וכמובן שהיחידה שמותר לה להדפיס דולרים היא ממשלת ארה״ב. היחס שנקבע קפץ למעלה כשכל אונקיה כבר שווה 35 דולרים. 

לא היה הרבה מקום למיקוח, והסיבה שארה״ב יכלה לדרוש כזו דרישה לא פרופורציונלית ושוויונית הייתה בזכות העובדה ש 75% מכלל הזהב העולמי שכב לה במחסנים. אירופה מנגד הייתה חבוטה עם כלכלה בקרשים והייתה צריכה כל עזרה להבנות מחדש. 

WTO - ארגון הסחר העולמי
הרשות השופטת 

הגוף השלישי אחראי על כל הצד המשפטי. תפקידו לשמש כבורר בכל הסוגיות הקשורות להסכמי הסחר החופשי והמיסים בין המדינות. 

הַתּוֹצָאָה דֶּה פַקְטוֹ 
הַדּוֹלָר מֵעִיף אֶת הַזָּהָב   
מֶכֶס מַלְכוּתוֹ, וְנִהְיֶה הַמַּטְבֵּעַ הָעוֹלָמִי.

לפני ברטון וודס, מדינות שמרו את הכסף הרזרבי שלהן במטילי זהב, ואחרי ההסכם בגלל שהדולר היה מוצמד, השתלם להם יותר לעבור אליו. 

במשך כ-30 שנה הביקוש לדולר מחוץ לארה"ב עלה ועלה, בעוד הביקוש לזהב ירד וירד. הדולר נהיה כ"כ פופולרי שהוא הציף את השווקים בחו"ל כשכולם נהנים וסומכים על העוגן האמריקאי העשיר והיציב. 

כולם חוץ מאחד, מבחינתו של ניקסון זה אמר להיתקע עם עצם בגרון. העצם הזו לא נתנה לו להדפיס מספיק כסף כדי לממן את מלחמת ויאטנם ואת האבטלה הגוברת, ובגלל שגם היה לו חשוב לנצח בבחירות, לא נותרה לו בסוף ברירה, אלא לשבור את הכלים בצעד היסטורי שזכה לשם "נִיקְסוֹן שׁוֹק".

ב-1971 ניקסון ביטל את ההצמדה החוקית לזהב, שחרר את ברז המזומנים וכסף פיאט בא לעולם. 

פיאט: ביטוי שמגיע מלטינית ופירושו "כי השליט אמר והוא הקובע".

הדולר מבחינתו השלים את כל המהלך. הוא הפך להיות הכסף העולמי החדש כשכל יתר המטבעות מוצמדים ומשתחווים אליו. 

מאז נהוג לומר שהכסף הוא "כסף אוויר" מנופח בהבטחות. הוא נשען על מילים שפוליטיקאים אוהבים לזרוק לאוויר ולא על גיבוי אמיתי של מתכת יקרה עתיקת יומין. 

המחיר של הזהב, זינק בהתאמה כפי שאתם יכולים לראות מהתמונה. אנשים חזרו להשקיע בו כדי לגדר את עצמם מפני סיכונים והבטחות שווא. 



סדר עולמי חדש, והזהב מזנק למעלה.



מִשְׁוָאָה פְּשׁוּטָה וְעַתִּיקָה
כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ מִמֶּנּוּ כְּמוֹ   
זֶבֶל, סוֹפוֹ לְאַבֵּד מֵעֶרְכּוֹ.  
 

אם נחזור ממש להתחלה, ניזכר ששתי הסיבות והרעות החולות שהביטקוין נשבע לתקן היו האינפלציה והריכוזיות. 

בעיניים מפוקחות סטושי הסתכל וראה, שאין מצב שהכסף בניהול הקיים של המדינות יהיה שווה משהו עוד כמה שנים. כשיש כ"כ הרבה ממשהו שנתמך רק באוויר, ועוד מדפיסים ממנו עוד ועוד הערך שלו ילך וירד עד שהוא לא יהיה שווה כלום. 

כמות הכספים שממשלת ארה"ב הדפיסה במשבר של 2008, כדי להציל את הבנקים מקריסה הייתה אות משמיים שסימנה לו שהוא בכיוון הנכון. ואם מוסיפים לזה את אותו הריטואל ממשבר הקורונה מתברר מעבר לכל ספק שלממשלות אין באמת ברירה אחרת. 

הן לא יכולות בשום אופן להקריס את הכלכלה ולא לשחרר עוד כסף. ומכיוון שרק הן רשאיות להנפיק אותו, הסחרחרה התמידית של יוקר מחייה, ואז מיתון וכל הזמן שחיקת הכסף הוא גזירת גורל. 

ההבנה שאיכשהו צריך להחזיר עטרה ליושנה הייתה בראש הפוקוס של סטושי כשהוא בא לבסס את הביטקוין כנכס הדיגיטלי החדש. 

מכיוון שזה לא הגיוני ללכת אחורה ולצפות מכל המילניאלים, שנולדו לעידן הדיגיטלי שיתחברו למשהו עתיק כמו זהב. הוא היה צריך להמציא מחדש את הביטקוין ולנסות לתת לו את כל המאפיינים של הזהב המקורי ואף יותר. 

כל אחת מששת התכונות הקסומות של הביטקוין נמצאת שם על מנת להפוך אותו ליותר פרקטי וליותר נחשק מכל מטבע אחר.




התמונה לא משקרת. באמת מדובר פה על מטבע בעל נדירות מוחלטת עם ערך סופי של 21 מיליון. מטבע שנוצר בעבודת מחשבים מאומצת תמורת תמריץ כלכלי מתוך מחשבה והגיון.

הבעלות עליו היא מוחלטת ואינה תלויה באף ממשלה. כל נתוני העסקאות מוטמעים בקוד מספרי שלא יתכלה לעולם, ואי אפשר יהיה להעלים אותם מההיסטוריה הפומבית, גם אם כל סין תטבע מחר בים. 

קשה לזייף אותו בגלל טכנולוגיית בלוקצ'יין שלמה, ויש לו אפס משקל שמאפשר לשמור אותו
 בארנק דיסקאונקי בגודל האצבע הקטנה.

 סָטוֹשִׁי עָשָׂה פֹּה 
מַהֲלָךְ גְּאוֹנִי. הוּא יָצַר   
אֶת הַבֶּהָלָה לַבִּיטְקוֹיְן   
בְּאֹפֶן מְתֻחְכָּם.  

כל הקטע של דברים דיגיטליים הוא שאפשר לשכפל אותם מהר ובעלות אפסית. זה נכון לקבצי מוסיקה, זה נכון לספרים, וזה נכון גם לכסף דיגיטלי. הרי מלכתחילה זאת הבעיה שבאים לפתור. 

הסתירה היא שאם משהו הוא קל לשכפול וחינמי, אין לו את המוניטין שמוכיח את ערכו היקר. אין הוכחות חותכות בשטח לאנרגיה, לזמן, או לכסף שהושקעו בשביל להשיג אותו.

את הדילמה הזאת סטושי פתר הפוך על הפוך עם עיקרון ה-POW. הסיבה שאני חופרת על המושג הזה ומכניסה אותו בכל מקום, הוא בגלל שהוא השטיק הטכנולוגי והקונספטואלי שעליו מתבסס הכל. 

מנקודת מבט טכנולוגית אפשר בלחיצת כפתור לייצר 21 מיליון עותקים של ביטקוין ולשמור באיזו כספת, אבל זה לא היה עושה את העבודה. 

סטושי היה חייב לייצר את הבהלה לביטקוין עם כל המאפיינים של חלום התעשרות מהיר מסביב. 

זאת הסיבה שכל העסק מושתת על יחסי גומלין של עבודה "קשה" מול תשלום גבוה. המציאות הדיגיטלית מנסה לחקות את המציאות של הבהלה לזהב, רק באמצעות מה שהצעירים מבינים ואוהבים שזה מאין משחק וירטואלי ממוחשב.

הכורים של הביטקוין חייבים להשקיע בציוד יקר, ולשלם חשבונות חשמל עצומים על מנת להוכיח שהכסף לא נולד יש מאין. התגמול שלהם בדיוק כמו הזהב מאפשר להם להמיר אותו במזומן בשביל לקנות במכולת. 

משקיעי הביטקוין מצידם, יקפידו לשמור אותו כנכס שיניב להם תשואה משמעותית בעתיד, כשנכון להיום הערך שלו עבר בהרבה את זה של זהב מקורי. החשוב הוא שאת ההיצע והביקוש קובע אך ורק סחר חופשי בלי שום התערבות ממשלתית. 

אם כל זה נראה לכם כמו משחק מוכר, בו מטבע אחד מנסה להדיח מטבע אחר מהשלטון, אתם לא טועים. הביטקוין אכן מנסה להאכיל את הדולר בדייסה של עצמו. 

היתרון שלו הוא בהיצמדות המכוונת לאמונה הראשונה, שמה שקובע ערך זו נדירות ואנרגיה, עובדה שהדולר כבר ממזמן שכח ממנה.

מעבר לשעור ההיסטוריה הקצר, הכוונה בפרק הזה היא להאיר לעומק פן מאד מסוים באישיות של הביטקוין. הרי אם הזהב לא היה נטוע כ"כ עמוק בקרקעית יחסי האמון של האנושות עם הכסף שלה, לא היה כל צורך לעשות את ההקבלה הזו.

בסופו של יום, המטרה של הביטקוין היא לקיים חיי שותפות פיננסים לצד הדולר אבל באיזשהו שלב להפוך למטבע שלפיו כל שאר המטבעות מודדים את שוויָם. 

זאת לא שאיפה כזו מופרכת, והוא לא מתכנן לעשות את זה לבד. מפה לשם כבר הצטרפה אליו מלכה, שללא ספק שינתה את כל התמונה.  

אבל על כך בפרק הבא…
image
image