מגבריות לחירות – לשחרר גברים ונשים מנטל הגבריות
אמנון טולידאנו

מטר הוצאה לאור, 2019 

 

לאחרונה קיבל מושג חדש מקום מרכזי בשיח המגדר והוא "גבריות חדשה". אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש משתמשים במושג כאילו הכול יודעים היטב במה מדובר. "גבריות חדשה" מובאת כאנטי-תזה לגבריות הישנה או ל"גבריות הרעילה" שעודדה גברים להתייחס אל נשים כאל אובייקט שנועד להסב להם הנאה מינית או אסתטית ולמלא אחר צרכיהם. 
ניכר כי מי שמשתמש במושג "גבריות חדשה" הוא בעיקר גברים. נשים רבות מגלות ספקנות לגבי השאלה האם השינוי שנציגי הגבריות החדשה מדברים עליו הוא אכן מהותי ואם הוא מבטא שינוי תרבותי שמתרחש, או שהוא מייצג רק קבוצה קטנה של גברים, בעוד תפיסות הגבריות הדומיננטיות לא השתנו כלל. אכן קשה להימנע מהתחושה שחגיגות הגבריות החדשה הן מוקדמות מדי. נראה לי שחשיפת ההיקפים המבהילים של הטרדות מיניות של גברים כלפי נשים, עוררה עוצמות כאלה של אי נוחות וסלידה, שגברים רבים רוצים לעבור מהר אל "השלב הבא"; אולי מהר מדי. נראה כי מה שמניע את ההצהרות הנלהבות על שחר של גבריות חדשה הוא הקושי לעמוד פנים אל פנים אל מול מאפייני התפיסות הדומיננטיות בתרבות לגבי גבריות, ואל מול הנזקים הקשים שגורמות תפיסות אלה לנשים וגם לגברים. גברים רוצים לומר: "בסדר. הבנו שמודל הגבריות הקיים הוא מזיק, בואו נכריז על הגבריות ההיא כגבריות ישנה ונעבור הלאה, כי אנחנו כבר לא כמו אותם גברים ישנים". אולם לפני שחוגגים את בוא הגבריות החדשה, אנחנו חייבים לעצור ולהישיר מבט אל מה שבתרבות שלנו עדיין נתפס כגברי, ועל מה המשמעויות של התפיסות שלנו לגבי מה זה  אומר "להיות גבר". זה מה שהניע אותי לכתוב את ספרי 'מגבריות לחירות' – ההבנה שהמחיר שנשים וגם גברים משלמים כדי לעמוד בנורמות שמציבות תפיסות הגבריות הדומיננטיות הן לעתים קרובות קשות מנשוא. בספר אני מפנה את הזרקור אל תפיסות אשר כל גבר מכיר ולמד עוד לפני שהחל לדבר, אולם הן נשארות בחשיכה והופכות להיות חלק מהאוויר שאנו נושמים בכל יום. 
חלקו השני של הספר בוחן את המחירים שגברים וגם נשים משלמים בשל תפיסות אלה. כמה מהמחירים שגברים משלמים יפתיעו גברים מכיוון שהם נמצאים בלב הטריטוריה שגברים מחשיבים כאזור הכוח של גברים כמו יכולת ביצוע, היכולת להשפיע והיכולת להרוויח כסף.
בחלקו השלישי של הספר מובאת הסתכלות שונה על גבריות אשר בבסיסה השאלה: האם גברים זקוקים כלל לגבריות?
האם מה שישחרר גברים ונשים מנטל הגבריות הוא אמנם "גבריות חדשה" כזאת או אחרת או שחרור כליל מהצורך "להיות גבר" ולעשות דבר מה כדי להיות גבר?

 

 

 

אמנון טולידאנו,  פסיכולוג קליני מדריך, מטפל משפחתי ויועץ למנהלים עם ניסיון של יותר מ-30 שנה בתחומים שונים של פסיכולוגיה בישראל ובבריטניה. טולידאנו מחזיק בתואר מוסמך בפסיכולוגיה קלינית של האוניברסיטה העברית, וכן בתואר מוסמך בטיפול סיסטמי של מכון Tavistock בלונדון. טולידאנו הוא חבר בכיר בחטיבה הקלינית של אגודת הפסיכולוגים הבריטית (The British Psychological Society) ומרצה במחלקה לרפואת המשפחה באוניברסיטת תל אביב. היה ממייסדי מרכז "שלוותה" לבריאות הנפש בלונדון. 

אחד הדברים שגרמו לי להתחבר לתיאוריות פמיניסטיות היה העושר שלהן, העובדה שהן הביאו את המורכבות של החיים, של חוויות החיים וכיצד הן אורגות יחד רגעים, רגשות, מחשבות, על העצמי, על האחרת, על העולם והחברה - למארג סבוך ומובן יחד. המורכבות הזו, שלעיתים סותרת את עצמה מתיאוריה לתיאוריה היא הבסיס עליו הסתמכתי בעבודה שלי. עניין אותי במיוחד להבין כיצד המורכבות הזו, שיכולה לבוא לידי ביטוי בצורה כל כך עשירה ומעשירה בתיאוריות פמיניסטיות, נעלמת ונאלמת כשמדובר בדימוי צילומי פופולרי. בזמן שהדימוי הויזואלי של נשים הוא שכיח, הדימוי הויזואלי של אִימָּהוֹת הוא דווקא די מצומצם, וזה בניגוד לטקסטים עשירים של הגות פמיניסטית. לכן, המחקר שלי התמקד בניסיון להבין את חוסר ההלימה שבין הדימוי הויזואלי של אִימָּהוֹת בתרבות הפופולארית ובין העושר הטקסטואלי הפמיניסטי על אִימָּהוּת.

ההרצאה שלי מתמקדת במימד דיסוציאטיבי שמתקיים כשמסתכלות על דימויי האם על שער השבועון, ממד זה למעשה מתקיים בין הדימוי הויזואלי, שמציג סוג של אימהות ״מושלמת״ ובין הטקסט שמוצמד לדימוי על השער, שמציג נתח של מציאות אימהית. כמו כן, אדבר על מדיום הצילום וכיצד הוא משרת את מטרות השער, על המציאות האימהית המגוונת, וכיצד, אם בכלל, היא באה לידי ביטוי בשערי ׳לאשה׳.