האם את צוכה או בוחקת: הקול הנשי ההומוריסטי ביצירותיהן של אגי משעול ואורלי קסטל בלום

עירית אבישי צביאל

הוצאת גמא, תל אביב, 2019

 

  

 

בעבודת המוסמך שלי: "אמת הראי והשרות - ארס-פואטיקה והקול הנשי בשירתן של לאה גולדברג, יונה וולך ואגי משעול", חשפתי את המאבק הפנימי אליו נקלעות נשים בין תפקידן על פי התפישות המסורתיות לבין היותן נשים יוצרות. קונפליקט זה היווה תשתית לספר "האם את צוכה או בוחקת". השאיפה היתה לגלות כיצד באמצעות ההומור אגי משעול ואורלי קסטל-בלום בצורה מחוייכת, מתמודדות עם הקונפליקט בו הן נתונות ומשמיעות את  קולן הנשי המבטל כל התייחסות סטריאוטיפית ביחס לגוף האישה ותפקידיה בחברה. הבחירה לחקור באמצעות חתך רוחב של שתי יוצרות שונות (אחת משוררת והאחרת סופרת) נעשה מתוך כוונה להראות ש'אני' פמיניסטית כפי שאני חושבת, משתמשת בהומור כטכניקה להשמיע את אותן מחאות, ובד בבד להשמיע את הקול הייחודי שלה. ההומור, לדעתי, הוא כלי נפלא בידי נשים. הוא מאפשר להן לרכוש את אהדת הסביבה ובאותו זמן להשמיע את דעותיהן החתרניות בחופשיות. איך עושות זאת משעול וקסטל-בלום, על כך בדפי הספר.  

 

ד"ר עירית אבישי-צביאל תושבת קרית  אתא, נשואה ואם לארבעה. עובדת כמרצה לספרות עברית ולתעודת הוראה בספרות, באוניברסיטה הפתוחה. למדה לתואר ראשון, שני ושלישי וכן להסמכה להוראת שפה וספרות עברית באוניברסיטת חיפה. תחומי התעניינותה מתרכזים בנושאים הקשורים במגדר וכתיבה נשית.

בשנים האחרונות חברתי לד"ר גיא שילה ואנחנו חוקרים תפיסות של תשלום עבור מין וכן היבטים של זנות בקרב צעירים וצעירות. לאורך השנים התוודעתי לחוקרות וחוקרים ישראלים רבים למדי החוקרים היבטים שונים של זנות וסחר במין, אולם כנסים ומפגשים אקדמיים בנושא בישראל היו נדירים. התפתחות השיח החברתי הער, אך המקוטב, ביחס לזנות, וגיבושם המתהווה של מדיניות ושירותים חברתיים בשנים האחרונות, חידדו אצלי את הצורך במסגרת שתאפשר דיון אקדמי ומחקר מגוון ומרובה זוויות על תופעה מורכבת זו.  

כאשר עלה הרעיון להקמת אגודת חוקרות וחוקרים בתחום, גיא היה שותף טבעי למהלך זה, כמו גם איילת פריאור, תלמידת דוקטורט בבית הספר לעבודה סוציאלית, החוקרת בהנחייתי גברים המשלמים עבור מין. ד"ר הילה שמיר, המתמחה בדיני עבודה, הביאה איתה לצוות הקמת האגודה נקודת מבט משפטית ביחס לתעשיית המין, וכן מוטיבציה לקידום זכויותיהן של עובדות מין במדיניות הציבורית. ד"ר יעלה להב-רז, המשמשת כיום כעמיתת מחקר במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת לסטר באנגליה, הביאה איתה לצוות המקים מחויבות אקטיביסטית ונקודת מבט אנתרופולוגית ביחס להיבטים מגוונים של תעשיית המין הישראלית. 

לפני כחודשיים הקמנו את האגודה הישראלית לחקר זנות, עבודת מין, וסחר במין. תקוותנו היא שהאגודה תעודד דיונים מגוונים ומפרים, הכרות עם חוקרות וחוקרים נוספים (ותיקים וצעירים) והזדמנות ללמוד, להתפתח וליצור שיתופי פעולה מחקריים. כאמור, אנחנו מגיעים מדיסציפלינות מגוונות (עבודה סוציאלית – עינת, גיא ואיילת; משפטים – הילה, ואנתרופולוגיה – יעלה), נמצאים בשלבים שונים של הקריירה האקדמית, ומחזיקים בעמדות מגוונות ביחס לזנות, עבודת מין וסחר במין. המשותף לכולנו הוא המיקוד של עבודתנו המחקרית העכשווית בתחום זה והרצון לייצר עבור עצמנו ועבור אחרות בית מחקרי-מקצועי משותף.