|
|
חשוב לנו ליצור ולאפשר שיח פמיניסטי עדכני, פלורליסטי ואידיאולוגי, ולעודד יצירת והפצת מידע שיביא להבנת מצבן של נשים. אנחנו פועלות בשיתוף פעולה עם ארגונים העוסקים בהוראה ובמחקר, מרצות ומרצים בסגל האקדמי, סטודנטיות וסטודנטים, ארגוני נשים, פעילות ופעילי שטח.
הניוזלטר מביא לפתחך מידע עכשוי, מעניין ומגוון באשר למתרחש באקדמיה, בשטח וביניהם.
|
|
רשמים על הכנס ה-4 של תכניות המגדר בישראל
המכללה האקדמית תל חי, 7 בפברואר 2019
הרחבה
של בניין 2 בקמפוס המזרחי של המכללה האקדמית תל-חי היתה הומה נשים שהתפזרו על הספות והכסאות שהוצבו שם במיוחד לצרכי כנס תוכניות לימודי מגדר ה 4. אחד המרצים שעבר שם שאל 'איזה כנס זה' ואז כשאמרנו, מילמל 'כנס של בנות' ובצחוק שהחביא גם אמת כאובה שהרצאת הפתיחה של הכנס התרעמה נגדה אמר: 'זה מדע זה'.
שיחות ערות התנהלו כבר בתחילת היום. במושב הפתיחה דברו שתי דוברות: תאגריד יחיא-יונס מאוניברסיטת תל אביב ושרי אהרוני מאוניברסיטת בן-גוריון על המצב המורכב של תוכניות לימודי מגדר באקדמיה של היום, על מחסור בתיאוריות של הדרום הגלובלי, על העדרו של פמיניזם ערבי ועל איומים כלפי הפמיניזם בטענה שזוהי אידיאולוגיה ותו לא. זאת היתה התחלה מבטיחה ליום שלם שכולו היה מבט בקורתי על סוגים שונים של עוולות חברתיות מגדריות אבל גם וזה חשוב, נסיונות להציג פתרונות, אלטרנטיבות ולהראות איך נשים בעיקר מקבוצות
מוחלשות מיצרות לעצמן חיים משמעותיים גם בתנאים החברתיים הכי גרועים.
להמשך קריאה
צילום: שי פרץ
|
|
|
| | חדש על המדף | |
נוסעות סמויות: קולן של נשים ישראליות ברילוקיישן
אורטל סלובודין
רסלינג, 2018
הספר מביא אל קדמת הבמה את קולן של נשים ישראליות, אימהות, משכילות ובעלות זהות מקצועית ברורה אשר עברו למדינה זרה על מנת לתמוך בהתפתחות המקצועית של בני זוגן.
בניגוד לגברים אשר ההשתלבות במקום העבודה שמרה על תחושת המשכיות בחייהם, נשים אלו נותרו להתמודד בחזית הסבוכה של הסתגלות למקום חדש. חייהן הפכו לרצף של אתגרים שכללו התארגנות פיזית וטכנית, סידורים בירוקראטיים ומסכת שלמה של התאקלמות אקדמית וחברתית של ילדיהן. אולם האתגר המורכב מכול היה הניסיון לשמר תחושה של משמעות בתוך עולם זר לאחר שכל היסודות שעליהם מושתתת זהותן התערערו. האובדן האישי, המקצועי, התרבותי והחברתי שנשים חוו בעקבות המעבר למדינה זרה, יצר שבר בזהות שלהן, ודרש מהן לחפש דרכים חלופיות למציאת משמעות וכיווּן בחייהן. כפי שציינה טליה, אחת המרואיינות: "הנקודה מרכזית היא למצוא את הזהות העצמית שלך כאשר את עושה משהו שהוא למעשה 'לכתך אחריי במדבר'. זה האתגר הגדול מבחינתי".
ד"ר אורטל סלובודין, פסיכולוגית קלינית ומרצה בכירה במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון בנגב. עבודותיה מתמקדות בקשר בין חיי הנפש וההקשר החברתי-התרבותי.
איך הגעתי לחקור את הנושא?
בדומה לכל הנשים שהתראיינו לכתיבת ספר זה, משפחתי ואני עברנו לחיות מספר שנים בחו"ל בעקבות התפתחות בקריירה של בן זוגי.
ואכן
המחקר נולד שם בעקבות מפגשים רבים שהיו לי עם נשים משכילות בעלות קריירה שעברו לחו"ל בעקבות העבודה של בן זוגן. נשים אלו תיארו חוויות של אובדן משמעותי שגבלו לעיתים במשבר, לצד חוויות של צמיחה והתפתחות. השאלה כיצד נשים מגלות את עצמן מחדש, היוותה עבורי
נקודת יציאה למחקר אקדמי. סקרן אותי לגלות מה בדיוק נשים מאבדות במעבר לחו"ל, מה הן בונות במקום מה שאבד, ומהם המנגנונים (היעילים יותר או פחות) המסייעים להן לשקם מחדש את החלל שנפער בחייהן. תהיתי גם לגבי הקלות הבלתי נסבלת לעיתים שבה נשים מוכנות לאבד רבדים משמעותיים בזהותן על מנת לתמוך בבני זוגן, ולגבי מידת הבחירה והחופש שהן חשות בהחלטה לנסוע.
הכתיבה שלי היא במהותה פמיניסטית, משום שהיא נותנת במה לקולות שעד כה הושתקו. לכן, קראתי לספר "נוסעות סמויות". אני מניחה כי שם הספר עלול לתת את הרושם המוטעה שנשים מוצגות בו ככנועות וכפסיביות, הנגררות אחרי בעליהן למסע הרילוקיישן. למעשה, כוונתי בכתיבת הספר הייתה הפוכה. רציתי לצייר תמונה מורכבת בה נשים משכילות ובעלות זהות מקצועית ברורה מסכימות באומץ רב לוותר על נכסים רבים בחייהן ובאישיותן כדי לקדם ערכים משפחתיים בהן האמינו. במקביל, רציתי לשרטט את הכוחות רבי העוצמה הפועלים על נשים וגברים כאחד בהחלטה על רילוקיישן ובתוצאותיה, על מנת שהתבוננות זו תאפשר לזוגות לקיים דיון אותנטי בנושא. אחת הביקורות שלי בספר היא, על האופן בו החברה של ימינו לא רק מאדירה את השיקולים הכלכליים בעד ההחלטה לנסוע, אלא שהיא גם דוחקת הצידה את כל אותם שיקולים המשויכים לזירה הנשית-הביתית כגון חשיבותה של תחושת שייכות, קרבה למשפחה המורחבת ומרכזיותם של קשרים חברתיים.
בעיני, הנטייה האוטומטית לבטל את מחיר האובדן הפרטי והמשפחתי ולהעצים את חשיבות העלייה באיכות החיים מחייבת חשיבה נוספת.
|
.png) |
|
|
לוח מודעות | |
קולות קוראות, מלגות ועוד
|
|
|
|
הודעה של קהילת מגדר במסגרת האגודה הסוציולוגית הישראלית:
ביום ראשון ה 24.2.19 בשעה 17:30-19:00 יתקיים דיון פומבי של חברי וחברות האגודה, שמטרתו לקדם בנייתה של סביבה שוויונית ודמוקרטית, נטולת אפליה והטרדה, בחברה בכלל ובאגודה בפרט.
הדיון יתקיים באונ' תל אביב, בנין נפתלי קומה 2 חדר 203.
נשמח מאוד שתגיעו ותשתתפו בדיון, ואנו קוראות לכן להפיץ את האפשרות לבוא ולדבר גם בקרב מי שכבר אינן חלק מהקהילה האקדמית ו/או הסוציולוגית, ויוכלו לסייע ולקדם את הדיון.
בנוסף ברצוננו לומר דברים בשם קהילת מגדר, ואנחנו מזמינות אתכן.ם לקחת חלק פעיל בחשיבה על המסרים אותם נרצה להשמיע.
תודה רבה,
טל מלר ויעל בר צדק
יו"ריות הקהילה
|
|
|
|
בקשה מתלמידת תיכון:
שלום,
שמי נועה ריבנזון. אני תלמידת כיתה י״ב ולומדת בבית הספר ״העמק המערבי״ במגמת תקשורת רדיו.
כחלק מעבודת הבגרות שלי, החלטתי לפרסם משדר רדיו בנושא מעגל הזנות בישראל. אני רואה חשיבות רבה בהעלאת המודעות בנושא זה ולכן חשוב לי מאוד לפעול לכך. אני מחפשת עבור המשדר שלי ראיון שיביא לידי ביטוי סיפור אישי של מישהי הנמצאת/יצאה מהמעגל. חשוב לי להשמיע קול מהשטח ולא מלמעלה על נושא זה. כיוון שהנושא כה רגיש אני מתקשה להגיע ולמצוא מישהי שתהיה מוכנה להתראיין על סיפורה. הראיון הוא טלפוני וכמובן שניתן לעשות זאת באנונימיות וטשטוש הקול.
אני אודה מאוד לכל מי שיוכל לנסות לעזור לי. אשמח אם ההודעה הזו תגיע למישהי שמוכנה לשתף אותי בסיפורה האישי ותיצור קשר במייל: [email protected] או בטלפון: נועה- 0506656363.
|
|
|
|
|
קול קורא ממשתפות תכנית במרכז רותם:
שלום,
אנו קבוצה של נשים צעירות אקטיביסטיות ממרכז רותם, במכללת ספיר. במסגרת התכנית "צעירות חונכות לזכויות", אנו מעוניינות לשמוע יותר על המענה הטיפולי הקיים כיום לנשים צעירות בגילאי 18-35 שחוו תקיפה מינית.
אנו רוצות להבין לעומק את הפערים שקיימים בשטח, בין המענה שקיים כיום בארגונים ובמרכזים השונים העוסקים בטיפול במערכות הרווחה והבריאות, לבין הצורך שיש בטיפול בקרב נשים צעירות שנפגעו. את המידע שנקבל מכן בשאלון זה, נרכז, ובהמשך נביא אותו לאנשי מפתח במשרד הבריאות/ הרווחה על מנת לקדם מענים יותר מתאימים ונכונים.
| | |
|
|
| | מה קורה? | |
כל מיני אירועים שיתקיימו בקרוב: ימי עיון, כנסים, הרצאות, ערבי שיח, סיורים, הקרנות, הקראות, מסיבות ועוד.
|
|
|
| | |
שלומית פלאום: מטיילת ארץ ישראלית ראשונה למזרח הרחוק
יפה ברלוביץ, לקראת צאתו הקרב של הספר במהדורה חדשה
היא הייתה גננת עצמאית, דעתנית ונועזת שבעשורים הראשונים של המאה ה-20 חלמה על עולם טוב יותר, ויצאה במסעותיה לא רק לגלות אותו אלא גם לחשוב אותו מחדש במיזמים חינוכיים, חברתיים פמיניסטיים. ככה לבד. אישה בדרכים. לבושה היטב עם מזוודה ביד.
נולדה בליטא (1893), גדלה בפרנקפורט (גרמניה), השתלמה בחינוך, וכציונית עלתה ב-1911 לירושלים. אחרי מלחמת העולם הראשונה יצאה למסעותיה. היא לא הציגה עצמה כ"נוסעת" אלא כ"בת ישראל נודדת", והצירוף הדיאלקטי הזה בין היותה 'ציונית' שעלתה לארץ לבנות ולהיבנות, לבין היותה 'נודדת', כשכל היהודיוּת הגלותית מתקפלת בתדמיתה זו - עשתה אותה חורגת בארצה.
ואכן ארץ ישראל של שנות ה-20 וה-30 לא התעניינה במסעותיה של פלאום, וגם אם נפגשה עם גדולי עולם (מהטמה גנדי והמשורר רבינדרנת טגורי, שלא לדבר על הסופרת פרל בק, השחקנית שירלי טמפל, המחנכת מריה מונטסורי ועוד), ירושלים התנערה ממנה. כך זרה ודחויה בארץ, המשיכה שלומית פלאום בנדודיה - נדודים שהתנהלו לא רק בדרכים אלא גם בנפשה התוהה החולמנית – נקלעת בין ה'יחד הלאומי' לבין ה'אינדיבידואליזם הנשי': להיות אישה משוחררת ולממש את עצמה בעצמה. כן, שלומית פלאום הייתה פמיניסטית, וחלמה להקים עולם פמיניסטי גם בארץ.
על כל אלה היא מספרת בספרה, בת ישראל נודדת, שיצא לאור בירושלים ב-1935. כנצפה, זהו ספר מסעות מסקרן ומהנה, המציג לנו מפת דרכים שלפני מאה שנה, וחולק עימנו חוויות של אישה מול נופים, אדם, הרפתקאות ודמויות היסטוריות. עם זאת ספר זה מציב בפנינו שאלות טורדניות כמו: המסע כגורם מְמַכּר שיש בו כדי להשתלט ולהכתיב את חיינו (ראו התרמילאים/ות הישראלים/ות במזרח הרחוק), או המסע כמוטה אקלים רעיוני של מקום וזמן (אקלים ציוני לאומי שכאמור הוקיע את פלאום, ועשה את שנותיה האחרונות בירושלים – שנים של בדידות ועוני).
| |
.png) |
|
|
| |
| |
|
.png)
.jpg){kind=small}
