ענבר באה מתחום הספרות, ענת מתחום ההיסטוריה, ושתינו בחרנו לפקוח עין פמיניסטית בקוראנו את הספרות התלמודית. בחרנו לעסוק באימהות ונדהמנו לגלות שלמרות שפע המחקרים על ספרות זו, כמעט לא נכתב דבר על אימהוּת עדיין.

 

כמה מילים על הספר:

ספר זה מבקש ליצור גוף ידע בסיסי על אודות ייצוגי האימהות באגדת חז"ל. על פרשת הדרכים שישבנו בה הצטלבו דרכים קדומות עם דרכים חדשות, דרכים מודרניות ופוסט-מודרניות. המסע במרחבי הספרות התלמודית פתח את עינינו למחשבה חדשה על אודות האימהוּת וייצוגיה בספרות עברית עתיקה שכתבו גברים, והוא היה מחובר תדיר אל חוויותינו כבנות לאימהות ואימהות לילדינו. מבחינה זו, גוף הידע שאנו שואפות להציג כאן גם הוא בבחינת "ידע נשי".

השתמשנו בכלים תיאורטיים פמיניסטיים ואחרים על מנת להעמיק את הקריאה בספרות זו, לנכס אותה לשפתנו אנו ולקרוא בה קריאה חתרנית. בהקשרים היסטוריים וחברתיים משתנים, כל טקסט יכול להיבלע על ידי קריאה הגמונית או להיות מנוכס בקריאה "מן השוליים". על קוראות פמיניסטיות מוטל, אם כן, להפוך את המאבק על משמעות הטקסט לגורם מונכח, מפורש והכרחי בסדר היום האינטלקטואלי שלנו. 

ההוגה הפמיניסטית ז'וליה קריסטבה מתארת את העיסוק במרחב האימהי כמייצג עבור נשים וגברים כאחד את הרצון והצורך לשוב אל המגע עם הגוף האימהי הקדום. למעשה, היא טוענת שהעיסוק באימהוּת איננו רק עיסוק באם עצמה אלא בקשר שלנו אליה, מה שהיא מכנה: "פנטזמה על יבשת אבודה". לדעתה, זהו הגרעין העומד בבסיס כל אופני הייצוג של האימהוּת. בעיניה, זוהי "אידיאליזציה של הנרקיסיזם הראשוני", ולא עיסוק באימהות עצמה כנפרדת מן ה"אני". תובנה חשובה זו משמשת אותנו בבחינת ייצוגי האימהוּת בספרות של גברים יהודים קדמונים.

בקריאות המוצעות בספר אין רק העצמה של הסובייקט האימהי באמצעות העברתו מן השוליים אל המרכז, אלא גם חשיפת הדרכים והשיטות המנציחות את שליטת האב בחברה. חשיפה כזאת עשויה לפתוח פתח לקריאה חלופית ולהבנה מחודשת של הטקסט המוכר. הנחתנו היא כי התבוננות בדמויות שנמצאות בדרך כלל בשולי התרבות ולא במוקד השיח עשויה לגלות פנים נוספות ונסתרות של המרכז התרבותי.