הרבה אנשים שמחליטים להתנסות במדיטציה, כי הם שמעו מהסביבה שזה הדבר הכי טוב (ובחינם) שמאפשר למוח ולגוף באמת להירגע, מתחילים ואז מתייאשים מאד מהר.
יש הרבה מאד בלבול סביב ההוראות והמטרה הסופית של תרגול מדיטטיבי וממש כמו במרוץ הנינג'ה הטלוויזיוני יש איזשהו "מגה קיר" שאנשים פשוט לא מצליחים לעבור.
הקושי להתמיד נובע ממגוון סיבות: יש אנשים שלא מצליחים להתרכז בישיבה הזקופה בגלל כאבי גב וברכיים, ויש אנשים שגם ללא שום בעיה גופנית לא מצליחים להבין מה בדיוק צריך לעשות עם המחשבות? "האם צריך לרוקן את המוח ממחשבות?", "לייצר רווח בין המחשבות?", "ואיך לעזאזל מתבוננים במחשבות בלי אשכרה לחשוב אותן?"
אם לשים את האצבע על שיא הקושי של השיטה, מדיטציה היא תהליך מורכב שנדרש הרבה זמן ללמוד אותו, מהסיבה הפשוטה שאנחנו נדרשים לסגל התנהגות חדשה שהיא ההיפך הגמור ממה שאנחנו עושים עם המוח שלנו באופן מולד (לחשוב לעומת לא לחשוב). וזה מה לעשות דורש מאמץ וריכוז מאד גבוהים על מנת להצליח.
אבל אם המטרה הראשית בתרגול מדיטציה היא לתת למערכת העצבים הזדמנות להירגע, למלא מצברים ולהיטען מחדש. המחקרים האחרונים מחקר המוח מראים שיש שיטה נוספת, יעילה יותר והיא אפילו בת לאותה המשפחה.
ליוגה נידרה יש פחות חסמים ואחוזים גבוהים יותר של הצלחה. קל לנו באופן טבעי לבצע אותה (ולכן להתמיד בה) והגיע הזמן שהקהל הרחב ידע עליה.
מה היא יוגה נידרה? מה פירוש השם ומאיפה מגיעה?
כמו היוגה הפיזית והפופולרית, גם הנידרה מגיעה מהודו ומקורה בסוטרות ההודיות, בטקסטים קדומים של תפילה ושירה.
בהודית, יוגה (התעוררות) נידרה (שינה) וביחד הכוונה ל-"שינה מודעת", לפרק זמן מיוחד במינו בו האדם מקבל את ההזדמנות המופלאה לכבות בעצמו את מערכת העצבים שלו בהדרגתיות וביסודיות, בכל שעה ביום וללא קשר לשעות השינה הרגילות שלו.
במסגרת הטכניקה הזו האדם שוכב במקום נוח וללא הפרעות, ומקשיב למדיטציית שינה איטית שמנחה אותו כיצד לרוקן את המוח ממחשבות ולהחליף אותן בתחושות גוף. סריקת הגוף מתבצעת מלמעלה עד למטה באופן מקיף וכולל הלוקח בחשבון את כל איברי הגוף השונים, מרמת הקודקוד עד לרמת הנחיר.
ההקשבה הפעילה להנחיות מונעת את הסחות הדעת המחשבתיים (כפי שקורה במדיטציה), ובדיוק כמו במכונית עם הילוכים, המנוע נכבה באופן מכני שלב אחרי שלב, אין פה שום אלמנט שמצריך מהבן אדם למידה מחדש.
הטכניקה הזו כ"כ פשוטה ומרעננת, כי כמו שלא צריך ללמד אף אחד איך ללכת לישון, (אבל חובה לרוקן את המוח ממחשבות רצות), המעבר ההדרגתי ממצב של עומס מחשבתי עילאי למצב מרחף של אין מחשבות בכלל, נעשה באופן זורם קליל וטבעי.
ואם תרצו לקחת דוגמא מהכותרות האחרונות, מאדם כמו סוֹנְדָאר פִּיצָ'אִי (מנכ"ל גוגל), שכמו הרבה אחרים מסמל אדם מודרני שנאבק בקצוות בניסיון מתמיד למצוא איזון נפשי.
מצד אחד, אין ספק שהוא מפעיל את המוח שלו הרבה שעות ביום, ומצד שני אין לו בלו"ז חלונות פנויים של שעה עד שעתיים להתחיל למדות.
לטענתו הוא מצא ביוגה נידרה את הפתרון האידיאלי שימנע מהמוח שלו את ההרגשה שהוא עומד להישרף, והוא מודה שהוא משתמש בה באופן יומיומי כל פעם שהוא צריך אתחול מחדש.
(לינק לכתבה)
מה מראים מחקרי המוח מבחינת גלי דלתא? איך המדע מסביר את תחושת הרוגע וההרפיה שיש בכל הגוף אחרי התרגול?
אין הרבה מחקרי מוח על יוגה נידרה, כמו שיש על אחותה הידועה (המדיטציה), אבל ישנו מחקר דני מפורסם שמוכיח את היעילות שלה בכמה פרמטרים עיקריים וביכולתו לספק הסבר נוירולוגי למה השיטה הזו עובדת כמו שעון.
מבחינת גלי מוח, שזה דבר שיחסית קל למדוד בעזרת קסדתEEG שמחוברת לראש, ראו שיש מעבר איטי והדרגתי מגלי בטא (שהם הגלים המהירים של מוח עירני) לעבר גלי אלפא
ותטא ועד לשלב האופטימלי בו זורמים במוח גלי הדלתא הייחודיים (כמו בשינת חלום).
אפילו הצצה מהירה בתרשים מראה שהגלים נהיים הרבה יותר איטיים ומרווחים ובפועל זה באמת מה שקורה.
גלי דלתא, הם גלים סופר חשובים שמופיעים בשלב הקסום של החלומות, וחלומות הם דבר חשוב ממיליון סיבות.
כשאנחנו חולמים מתקיים מצב תודעה סופר מיוחד בו הגוף והמוח נמצאים בניגודיות מוחלטת. הגוף המוטורי ישן לגמריי והשרירים נמצאים בהרפייה מוחלטת, בזמן שמתחת לפני השטח המוח ער ועסוק בצלילים ודימויים חזקים מאד.
במצב החלומי הזה המוח "רשאי" לחשוב מחשבות שונות ומשונות בלי שאזורים אחרים במוח ידרשו ממנו לחשוב בהגיון או שיפעילו לו את השרירים כתגובה ישירה לאותן מחשבות משונות.
מהסיבה הזו, שלב החלומות הכרחי למספר דברים כמו: מיקסום יכולות למידה, שיפור יכולות קריאטיביות, שחרור ומתן ביטוי רגשי לקשת רחבה של רגשות וגם זהו השלב היחיד בו מופרש הורמון הגדילה (GHRH).
יש נטייה לחשוב שהורמון הגדילה נוגע רק לאלמנט הגובה בגיל הבגרות, אבל למעשה זהו הורמון מטבולי חשוב מאין כמותו, שמשתחרר כל לילה ולילה מחדש והתפקיד שלו הוא לאפשר לכל תא ותא בגוף להתחדש.
חילוף החומרים הזה הוא מה שמאפשר לתאי עור ושיער לצמוח, לפצעים להחלים, ובזמן ש"השרירים ישנים" הוא גם דואג שיפנו מהם את כל שאריות הקורטיזול (הורמון הלחץ) שנאגר בהם.
אם תהיתם למה בבוקר רמות הסטרס בגוף הן נמוכות, זה בגלל שמישהו דאג לנקות אותן בלילה כדי שנרגיש רעננים בבוקר שלאחרי.
העובדה שיש לנו יכולת עצמאית להגיע למצב המשודרג בו זורמים לנו גלי דלתא במוח (ולא כחלק מטקס השינה המחזורי) היא לא פחות מפלא ששווה להבין את שוויו.
עקב העומס של החיים המודרניים ומגוון בעיות השינה שמהן סובלים אנשים, אנו מקבלים מעט מדיי מאותם גלי דלתא חשובים, וכל הזדמנות שמוכיחה שאפשר לקבל אותם בחזרה
היא מבורכת.
מה קורה במוח מבחינת המוליך העצבי דופמין? למה מרגישים כ"כ טוב אחרי ?
הדבר השני שהמחקר בדק וגילה לראשונה, שבעת תרגול יוגה נידרה, רמות הדופמין (בגרעיני הבסיס שמיוחדים לתגמול והנאה) עולות בחדות ב-65%.
זה לכשעצמו נתון פנטסטי שבכוחו להסביר את ההרגשה הטובה שמשתלטת על הגוף במהלך התרגול ולאחריו.
הרי הסיבה שדופמין זכה לכינוי החביב "המולקולה של העוד" (molecule of more) היא כי, כשהוא משתחרר בעקבות התנהגות מסוימת זה מסמל למוח שהוא היה רוצה מהדבר הזה עוד ועוד.
לכימייה עצמה הרי אין העדפות אישיות, אין דופמין אחד לנטפליקס, דופמין נוסף לסוכר ודופמין שלישי להרואין, לכולם יש את אותו האפקט שגורם לנו להרגיש מאד מאד נעים.
מבחינת היוגה נידרה העליה ביצור הדופמין היא פלוס ענק, כי היא עצמה מייצרת חשק טבעי לחזור אליה שזה ההיפך הגמור מתחושת מאמץ.
מה אומר הפרוטוקול? מתי הכי טוב לתרגל? איזה מגוון של בעיות בכוחה של הנידרה לתקן ולשפר?