אם הגעת לכאן, יכול להיות שבפנים את כבר מרגישה שמשהו צריך להשתנות.
אולי מבחוץ הכול נראה בסדר, אבל בפנים יש תחושה שקטה שאת לא חיה עד הסוף.
בסך הכול החיים שלך טובים. את מתפקדת, אחראית, חזקה. אולי אפילו
את העוגן של כולם.
אבל משהו בפנים לא שקט. הריקנות מתגנבת ברגעים השקטים.
משהו בך לא מסופק, לא כי החיים גרועים, אלא כי משהו חסר, יש נתק מבפנים.
אני מכירה את המקום הזה.
מבחוץ: אישה מתפקדת. אמא, בת זוג, בת.
מחזיקה. מובילה. אחראית.
ומבפנים: תחושה שמשהו חסר, שעדיין לא פגשתי את עצמי באמת.
ושום דבר לא פותר את זה
לא הבגד החדש או התכשיט שממש רציתי, לא עוד חופשה וגם לא עבודה חדשה או כל דבר אחר שחשבתי שאם רק ישתנה יהיה לי שקט פנימי.
היום אני מבינה, הריקנות לא הייתה בעיה שצריך לפתור, בטח שלא עם דברים חיצוניים. היא הייתה קריאה להתקרב.
להפסיק להילחם בעצמי. להפסיק לְרַצּוֹת. להתחיל להיות בצד שלי.