עם יד על הלב, התקופה הזו ממש קשה.
עם כל מה שקורה פתאום אנחנו...
קצרים, חסרי סבלנות... מבולבלים.
אין לנו חשק לכלום והכל כבר נמאס.
אולי אנחנו לא מצליחים להירדם...
או שהתחלנו לסבול מכל מיני כאבים מיסתוריים...
ואם במצב רגיל אנחנו די חסונים, די "עמידים",
אלה שכולם סומכים עליהם...
העומס של התקופה הזו שחק גם אותנו.
אם זה תחושות של חוסר וודאות,
או עצבנות לא אופיינית כלפי הילדים...
אם זה ניסיון לתזז בין שגרה למלחמה
ולהרגיש את כל הגוף שורף מלחץ
גם "החזקים" שבינינו
שבד"כ הכל "קטן עליהם"
קורסים תחת העומס.
וזה ממש מובן.
זה שיש לנו אופי חזק לא אומר ש
אנחנו לא נשחקים...