שנים דימיינו את הילדים שנביא לעולם
תיכננו את הבית שנקים
רצינו לתקן ולשפר את הבית שבו גדלנו
לא לחזור על הטעויות של ההורים שלנו
רצינו ליצור בית אידיאלי בשבילנו
ליצור קרקע פוריה לילדים שלנו להתפתח ולגדול בה
אבל...
איפה מה שחלמנו ואיפה אנחנו היום?
אנחנו בעיקר מחפשים לשרוד.
מי לא מכיר את ההרגשה
שאנחנו רק מחכים שהילדים ילכו כבר לישון וייגמר היום?
שומעים שמגיע החופש הגדול
ולא יודעים מה לעשות עם עצמנו
איך נשרוד ימים שלמים של התמודדויות
סביב גבולות, מריבות אחים, מרד והתחצפות?
תחושה של מאבק מתמיד עם הילדים שלנו,
אתגרים ברצף, דיסהרמוניה
בקבוצה נדבר על המשאבים ההוריים שלנו והתפקידים החדשים,
איך לזכור את מי שאיבדנו תוך שמירה על 'רוחו' ועל השמחה,
על גבולות, רגרסיות, חרדות וחוסן נפשי
על מערכות יחסים ומעגלי התמיכה הנוספים
ועוד...